<h1>המנהיג הלכ' שבת</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ועוד מצאתי בירוש' לעיל מהך הני אומנין גוים שהיו עושין עם ישראל בשבת בתוך ביתו אסור בתוך בתיהן מותר, תנייא א"ר שמעון בן אלעזר בד"א בקבלנות אבל בשכירות אפי' בתוך בתיהן אסור בתלוש מן הקרקע, אבל במחובר לקרקע אסור, בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר, מהו בין כך ובין כך מותר בין בתלוש בין במחובר (לקרקע אסור בעיר אחרת בין כך ובין מותר) בין בשכיר בין בקיבולת, א"ר אילא בין בתלוש בין מחובר ובלבד בקיבולת, ר' שמעון בן ביסנא בשם ר' אחא בשבת, ובאבל, ובע"ז הלכה כר' שמעון בן אלעזר, האי פיסק' פליגא אההיא דמועד קטן דאמ' שמואל מקבלי קבלנות בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר, והכא בין באבל בין בשבת בתוך בתיהם ולרבי' יעקב דמוקים לההיא באבל אבל בשבת אפי' בתוך התחום מותר ניחא ליה הא דירוש', אך שמעת' שחזר בו בסוף ימיו, ואמ' בשבת ובאבל מתוקמא, וסוף סוף פסקת הירוש' חולקת וקיימ' לן כבבלי, ואם נוקים לההיא דשמואל במחובר לקרקע הוה אתי שפיר ויש לעיין. אב"ן.
אב"ן הירחי, כך הורה ר' יצחק נ"ע. מלאכה הנעשית לישראל ע"י גוי בשבת והוא משלישר' שנתן לו עיצים ועושה מהן כלים, מטוה ועשה ממנו יריעה אבנים ועצים ועשה מהן בית, כגון אלו אם עשאן בתוך התחום בשבילו בשבת אסורי' לעולם, מההוא מעשה דאפדנא דמועד קטן, ומההוא שעשה לו ארון וחפר לו קבר דאמ' בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית, אבל עורות לעבדן כלים לכובס נכרי אין זה עשיית הדבר מעקרו אלא תיקונו, ומותרי' בכדי שיעשו, וכן מלאכה כגון בית או כלים שעשה גוי לישראל והכל משלגוי ואין ישראל מסייעו עמו בכלום כגון שקצץ לעשותן אילו בכך וכך דמים אע"פ שהיא מלאכה שלימה מותר(י') לפי שאינה נקרא' [על] שם ישראל, שאם ירצה הנכרי יעכבנה לעצמו ויעשה לו אחרת, מה שאין כן כשהישרא' נותן העצים האבנים והסיד והברזל. ורבינו יעקב אומ' (גם כן כל) [שאפי' כלי] הנעשה בשביל ישראל משלישרא' (אסור) [מותר], וארון וקבר היינו טעמא שלא יאמרו קבר וארון זה נעשה בשבילו בשבת, אבל לאחר מותר, שהרי כבש שנעשה בשביל ישראל אינו אסור עולמית (אלא לפי) אפי' לעצמו, מדלא קתני ואם בשביל ישראל לא ירד בו עולמית, והאי דאפדנא אינו קשה כלום כי אותו סייע בו עבדו של מר זוטרא הנהו עבדי סיועי סייעוהו בהדייהו כך מצאתי.
<h2>דף כב:</h2>
ונהגו כל ישרא' לאומ' כי צדוק הדין הוא, ולכבוד משה רבי' ע"ה, שנפטר במנחה בשבת אומ' אותו. גם יש מקומו' שאין עוסקי' בתורה במנחה בשבת להודיע [שנפטר משה רבינו ע"ה כדתניא (בסוף הוריות) [במועד קטן] חכם שמת בית מדרשו בטל] דנשיא שמת, כל בתי מדרשו' שבעולם בטלים. ומנהג בבבל (ובספר') [ובצרפת] ובפרובינצ' לשנות אבות וקניין תורה לאחר תפי' המנחה. ומקדימי' תפי' המנחה לאכול אחריה סעודה שלישית. וכן נמצ' בתשו' הגאוני', וכן כת' רב שר שלום גאון ז"ל שתיקנו לומ' אלו ג' מקראו' לצדוק הדין לכבוד משה רבי' ע"ה שנפטר באותה שעה, וגם רגילין שלא לעסוק בתורה אך אינו אסור, אלא מנהג וזכרון בעלמא.
<h2>דף כה.</h2>
אף המנהג שנהגו בכל ספרד שאין בולטין עמודי ספר תורה למטה כלל אלא למעלה, ובגלילתה לאחר קריאתה מעמידה החזן על התיבה במקום שיושב אינו מנהג כשר וראוי להעבירו ואי יישר חילי אבטיליניה, לפי מה שאמרו חכמים עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה וכשהוא גוללו גוללו מבחוץ ואינו גוללו מבפנים וכל זה מפני כבוד התורה וכשמוטלת לארץ במקום שדורסין אין זה כבוד התורה ועוד שהגליונין מתקלקלין ומתמעטין משיעורן, ועוד דאיסור לישב כנגד התורה, כדאי' בבבלי [מו"ק כ"ה ע"א] ובירושלמי פרק מי שמתו בסופו, לא ישב אדם על ספסל שס"ת נתון עליו ומעשה בר' אליעזר שהיה יושב על ספסל והיה הספר נתון עליו והרתיע מלפניו כמרתיע מלפני הנחש ואם היה נתון על דבר אחר מותר וכמה טפח, ועוד דמדקאמ' גדול שבכולן גולל ספ' תור' מכלל דכבודו בגדולים ולא בחזן הכנסת. אב"ן.
